להחליף דיסקט ביישובים: היערכו ללחימה

 

האירועים האחרונים מלמדים שתפיסת האבטחה של הביטחון השוטף לא הולמת את היקף האיומים. על היישובים להיערך להגנה קרבית

עקיבא ביגמן | 12/10/2023 אתר מידה

https://did.li/vuagT

תפיסת האבטחה של היישובים הכפריים בישראל מבוססת על הנחת עבודה מרכזית אחת: האיום אליו אנו נערכים הוא חדירה של מחבל בודד או חוליה אל תוך היישוב במטרה לפגוע בנפש או ברכוש. מערך השמירה וההגנה שלנו מתוכנן בהתאם: מעט עמדות, המשמשות בעיקר לתצפית, סיור רכוב שיכול להגיב לאירוע נקודתי וכיתת כוננות קטנה שקופצת למקום האירוע.

 

אירועי השבת שעברה מלמדים אותנו כי יש תרחיש ייחוס חמור הרבה יותר, שאליו אנחנו לא ערוכים: מתקפה כוללת על היישוב. במסגרת הזאת יכול להגיע ליישוב כוח של עשרות מחבלים או כנופיות חמושות מקרב ערביי ישראל, לא פעם מכמה כיוונים. אפילו אם רק חלקם חמושים, מערכי ההגנה הקיימים לא ערוכים לקראתם. צריך לחשוב מחדש על היישוב כזירת קרב. וזו חשיבה שונה מאוד.

 

בשל כך ביצענו בימים האחרונים רביזיה לתכניות ההגנה שלנו בכפר רתמים. הבנו שכדי להיערך לאיום מהסוג הזה, שכבר איננו בלתי אפשרי, יש צורך בשינוי תפיסת ההגנה ביישובים הכפריים, ממודל של אבטחה להגנה. מאיום של חדירה ליישוב, להתקפה על היישוב. לשם כך בחנו מחדש את תכניות השמירה והאבטחה ביישוב, ובנינו תכנית שתתן מענה לאיום החדש.

 

אני רוצה לשתף אתכם במעט לקחים ומחשבות על ההתאמה הנדרשת, שרלוונטית בעיקר ליישובים אבל גם לחלק מהשכונות בערים מעורבות.

 

מספר עקרונות צריכים לכוון את קו המחשבה:

 

א. לייצר קו הגנה היקפי ולהתנתק מהגדר:

הגדר היישובית במקרים רבים נועדה למנוע גניבות, ולפיכך מקיפה גם נכסים כלכליים ומסחריים (חקלאות, מחסנים וכו'), ולא רק את אזור המגורים. יש לבחור קו הגנה על בסיס בתי היישוב והטופוגרפיה, ולתכנן את ההגנה על בסיס שטח שניתן להגן עליו באופן ריאלי באמצעות כוח האדם הזמין. יש לשקול ויתור על שטח גדול וריק המתוחם על ידי הגדר, או אזור שחלקים ממנו נשלטים על ידי האויב הפוטנציאלי מבחינה טופוגרפית, לטובת עמדות בנות הגנה בקו פנימי קצר יותר. במעבר משגרה לחירום ניתן לכנוס חלק מהעמדות שנועדו לשמירה על הגדר לקו האחורי המתוכנן.

 

ב. עמדות לחימה ולא רק תצפית:

 צריך לנתח את השטח ביישוב ובהיקפו ולאתר מספר עמדות שיכולות להתאים ללחימה. הן צריכות להיות ממוגנות כמה שניתן, וצריך שתהיה בהן יכולת לשלוט באש ובתצפית על שטחים נרחבים. אם אפשר גגות של מבנים וכדומה, ישנה עדיפות. כמו כן חשוב לאתר עמדות ששולטות בצירים מרכזיים בתוך היישוב ובסמוך לו (למשל, בציר שנכנס מהשטח החקלאי לתוך היישוב – גם אם יש שער – רצוי להציב עמדה שולטת). יש לקחת בחשבון טווחים יעילים של כלי הנשק שבנמצא (טווח יעיל של 16M מקוצר בכוונות ברזל, בידי לוחמים מיומנים ברמה בסיסית, לא עובר את ה-200 מטר).

 

ג. לבצר עמדות מתוכננות מראש:

לאחר ניתוח השטח, הגדרת הקו ובחירת עמדות הלחימה, יש לבצר אותן עד כמה שניתן. ברבים מהיישובים ניתן למצוא בטונדות, חומרי בניין כמו בלוקים וחלקי מדרכה וכדומה שניתן להזיז באמצעים פשוטים יחסית שלעיתים נמצאים בהישג יד: מלגזה שיכולה להזיז בטונדות, מחפרון קטן שיכול לארגן סוללות עפר וכדומה. יש להשתמש באמצעים הללו על מנת לשדרג ולבצר את עמדות הלחימה הנבחרות. לעיתים ניתן להסתפק בחומות, גגות בתים וכדומה.

 

ד. שער הכניסה ליישוב:

אחד הלקחים מהאירועים בעוטף עזה הוא שמקרים בהם השער היה סגור הקשה על המחבלים להכנס ליישוב. במקרה של התפתחות אירוע יש לנטרל את השער ולוודא שהוא לא נפתח על ידי חייגן טלפוני וכדומה. מומלץ להגדיר עמדה מבוצרת סמוך לשער הכניסה כדי להגן עליו באש ותצפית.

 

ה. כוח עתודה נייד:

למרות שכוח השמירה הנייח גדל במודל ההגנה, חשוב גם להגדיר כוח עתודה נייד שיקפוץ לנקודת כינוס מוגדרת במקרה של אירוע, וישמש לתגובה להתפתחויות מבצעיות שונות. ניתן להגדיר מספר כוחות מסוג זה, לפעמים על בסיס זמינות – הכוח הזמין ראשון (שירד משמירה וכדומה) קופץ במהירות ואחריו מתגבש כוח נוסף על בסיס תושבים שמגיעים מהבתים.

 

ו. צירי פינוי:

לרוב היישובים יש כניסה מרכזית אחת עם כביש גישה אחד. במסגרת ההיערכות חובה לאתר או לייצר צירים אלטרנטיביים לצורך פינוי רפואי או תגבור היישוב. אם יש צורך לבצע עבודות עפר קטנות, סיקול אבנים, יישור שטח וכדומה, יש לבצע זאת מראש ולוודא עבירות של רכבים לפי סוגים (פרטי, ג'יפ, אמבולנס, וכד').

 

ז. כלי נשק:

בימים האחרונים פיקוד העורף, המשטרה והחטיבות המרחביות, מבינות שיש לחמש במהירות את תושבי היישובים וכיתות הכוננות ונעשים מאמצים רבים בנושא. ודאו שרכזי הביטחון ביישובים פועלים כהלכה ודואגים להצטיידות הנדרשת. התנדבות של מי שיודעים לתפעל נשק ועיבוי כוחות השמירה הם צו השעה.

 

ח. חמ"ל, פיקוד ושליטה:

כדי שמערכת האבטחה וההגנה תתפקד היטב יש צורך בחדר מלחמה שינהל את המערכת כולה. זה המקום אליו מגיעים באופן מסודר כל הדיווחים מהעמדות ומהתושבים, בו נערכות פגישות וישיבות הערכת מצב ומשם יוצאות הנחיות לתושבים ולכיתת הכוננות בשגרה ובחירום. את החמ"ל צריכים לאייש תושבים מסודרים ומאורגנים שיכולים לסייע לרבש"ץ היישוב בארגון המידע וסידורו. יש לפרסם מספר טלפון של החמ"ל – בעדיפות לטלפון קווי ולא טלפון אישי אל אישיות זו או אחרת. רצוי למקם את החמ"ל במקום מרכזי, משרדי המזכירות או מבנה ציבורי אחר ובקרבת מקום לגישה נוחה לכלי רכב ולנקודת הכינוס של הכוחות הניידים.

 

ט. תקשורת:

מרכיב נוסף בפיקוד ובשליטה נוגע לתקשורת. רצוי לנסות להשיג כמה שיותר מכשירי קשר תקניים ולחלקם בין הכוחות, וניתן להשתמש גם באפליקציות טלפוניות שעובדות במתכונת 'ווקי טוקי'. מומלץ לא להשתמש בקבוצות ווטסאפ או טלגרם לניהול הדיווחים השוטפים.

 

י. תדרוך התושבים והכוחות:

חובה לכנס את כיתת הכוננות וכלל הכוחות הנוטלים חלק בשמירה על היישוב ולתדרך אותם בהתאם לתכנית:

• לבצע סיור מקדים בעמדות המתוכננות,
• לחלק גבולות גזרה בין העמדות,
• לוודא שכולם מעודכנים
• ולייצר שפה משותפת ברורה ("המכולה האדומה", "עמדת הבטונדה הצפונית", "בית משפחת ישראלי" וכדומה).
• בתדרוכים עוברים על מקרים ותגובות בסיסיים,
• נהלי פתיחה באש,
• אמצעי זיהוי לכוחותינו (אפוד זוהר, כובע משטרתי, מדים),
• תפקידים במקרה חירום,
• ולהגדיר שרשרת פיקוד: מי מחליף את הרבש"ץ במידה והוא לא נמצא/נפגע וכדומה.

 

אלו הדגשים הבסיסיים ליצירת תכנית הגנה אפקטיבית. כמובן שבכל מקום ישנם דגשים נוספים, נקודות תורפה ייחודיות וכדומה ויש להציע עבורם מענה מתאים. הדבר המרכזי והחשוב ביותר הוא לשנות דיסקט וצורת חשיבה: אנחנו צריכים להיערך למתקפה ולא רק לביטחון שוטף. במקרה כזה, לגדרות, לשערים ולכל המרכיבים שמייצרים את "תחושת הביטחון" ביום-יום, אין ערך קרבי ויש לנתח את תכנית ההגנה במנותק מהם על בסיס טופוגרפיה ונכסים חיוניים.

 

רכזי הביטחון השוטף עסוקים עכשיו בשמירות ועדכונים וייתכן שאינם פנויים לחשוב על הנקודות הללו ולייצר תכניות עבודה מתאימות. תושבים ערניים בעלי מודעות ונסיון יכולים לקחת על עצמם את התכנון והחשיבה הזו ולהציע תכנית מסודרת ומפורטת לרכזי הביטחון. לא להסס לקחת יוזמה ולהציע הצעות מעשיות ומועילות. חובת ההגנה מוטלת עלינו.

 

בזמן אמת, כשפורץ אירוע כזה, אין מדינה, אין צבא, אין משטרה, אין מי שישמור עלינו ויציל אותנו מלבד עצמנו. התפקיד של התושבים הוא לייצר הגנה חזקה ויעילה, לפחות עד שיוכלו כוחות הביטחון להגיע – ובתלות בכמות האירועים והפריסה במרחב, זה יכול לקחת זמן.

 

אסור להיות שאננים. אסור להגיד אצלנו "זה לא יקרה" או "סבירות נמוכה". זה צו השעה.